מהו תהליך הייצור של הפקק?

ייצור שעם צולל לתחום הטבע והאומנות, משלבת את מהות הקיימות עם טכניקות מיצוי קפדניות. זה מתחיל ביערות אלון השעם, בעיקר באזור הים התיכון, שם העצים המלכותיים האלה, Quercus suber, עומדים גבוה, בקליפתם יש את חומר הגלם היקר.

הקציר, או ההפשטה, מתרחש בחודשי הקיץ החמים כאשר הקליפה נפרדת בקלות מהגזע מבלי לפגוע בעץ. עובדים מיומנים, הידועים כפורקים, משתמשים בכלי מסורתי, כמעט כמו צורת אמנות שעוברת לאורך דורות, כדי לקלף בזהירות את שכבת הקליפה החיצונית. זה נעשה ביד, מה שמבטיח השפעה מינימלית על העץ, אשר ישקם את קליפתו במהלך תשע השנים הבאות לפני שהוא מוכן לבציר נוסף - עדות להרמוניה בין הצורך האנושי לחוסן הטבע.

לאחר הקטיף, הקליפה הגסה עוברת תהליך ריפוי בערימות באוויר הפתוח, מה שמאפשר לה להתייצב ולהלבין באופן טבעי תחת השמש והגשם למשך עד שישה חודשים. שלב זה לא רק משפר את איכות הפקק אלא גם מעניק לו תכונות ייחודיות שהופכות אותו לאידיאלי עבור יישומים שונים.

בעקבות תיבול טבעי זה, הקליפה נכנסת לשלב הייצור. מנקים אותו כדי להסיר כל זיהומים ואז מבושל במים כדי לרכך ולחטא אותו עוד יותר. לאחר מכן פורסים את הפקק המרוכך ליריעות דקות או טוחנים אותו לגרגירים, בהתאם לשימוש המיועד שלו. ניתן לערבב גרגירים אלה עם קלסרים ולעצב אותם בחום ולחץ כדי ליצור מוצרים כמו פקקי שעם או לוחות שעם, בעוד שהסדינים עשויים להיות מחוררים לתוך פקקי בקבוקי יין או לחתוך למטרות אחרות.

בקרת איכות ממלאת תפקיד מרכזי לאורך כל הדרך, ומבטיחה שכל חלק עומד בסטנדרטים של צפיפות, נקבוביות ומשיכה חזותית. מוצרי הפקק המוגמרים, צדדיים וידידותיים לסביבה, מוצאים את דרכם לתעשיות החל מבקבוקי יין ועד אביזרי אופנה ואפילו בנייה כמבודדים תרמיים וקוליים.

בעיקרו של דבר, המסע מיער למוצר סופי מכיל בתוכו שילוב של חוכמת אבות וטכנולוגיה מודרנית, הכל מרוכז סביב שימור שלמותו של משאב המסמל מסורת וחדשנות כאחד.